<h1>ספר החינוך מצוה ע"ה</h1>
<h2>דף כה:</h2>
שלא נקבל עדות איש חוטא ולא נעשה בשביל עדותו שום דבר, שנאמר [שמות כ"ג] אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס. ובא הפירוש אל תשת רשע עד, אל תשת חמס עד, כלומר בעל חמס, להוציא החמסנין ואת הגזלנין שהם פסולין לעדות, שנאמר [דברים י"ט] כי יקום עד חמס באיש. שורש מצוה זו נגלה, שכל מי שעל עצמו לא חס ולא יחוס על מעשיו הרעים לא יחוס על אחרים, ועל כן אין ראוי להאמינו בדבר. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה שעשרה הן הפסולין לעדות מן התורה, ואילו הן, נשים ועבדים וקטנים חרשים שוטים סומים רשעים ואנשים הבזויין ביותר וקרובים ונוגעין בעדות, הרי אלו עשרה. וטומטום ואנדרוגינס בכלל נשים, ומי שחציו עבד בכלל עבדים. הנכפה בעת כפייתו בכלל שוטה, וגם שלא בעת כפייתו צריך הדיין להתיישב בדבר אם דעתו מבולבלת מצד החולי. וכן הפתאים ביותר שאינם מבינין דברים הסותרין זה את זה, וכן אנשים מבוהלים ונחפזים בדעתן ומשתגעין ביותר, כל אילו בכלל שוטים. וכן מה שאמרו זכרונם לברכה [סנהדרין כ"ד ע"ב] אי זה הנקרא רשע שפסול מן התורה, ואי זהו רשע שפסול מדבריהם כגון העובר על גזל של דבריהם שהוא פסול מדבריהם, ומכללם הוא משחק בקוביא שאין לו אומנות אלא הוא, ומפריחי יונים ביישוב, ומגדלי בהמה דקה, והחילוק שהוא בין פסול מדאורייתא לפסול מדבריהם, שהפסול מן התורה אמרו זכרונם לברכה [שם כ"ו ע"ב] העיד עדותו בטילה אפילו קודם שהכריזו עליו, והפסול מדרבנן עדותו קיימת עד שיכריזו עליו, ואי זו תשובה מחזירו לכשרותו, והוא כמו שאמר רב אידי בפרק זה בורר [שם כ"ה ע"א], דאמר רב אידי בר אבין החשוד על הטרפות אינו יוצא מחזקתו עד שילך למקום שאין מכירין אותו ויחזיר אבדה בדבר חשוב או יוציא טרפה מתחת ידו בדבר חשוב ומשלו. וכמו כן נאמר בחשוד על עבירה אחרת לפי הדומה. ויתר פרטיה מבוארים שם בסנהדרין. ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים אבל לא בנשים שאינן דנות שיצטרכו לקבל עדות. ועובר עליה וקבל עדות איש רשע ועשה דבר בשביל עדותו עבר על לאו, אבל אין לוקין על לאו זה לפי שאין בו מעשה. ואפילו עשה בו מעשה, בכל דבר שבממון לפי שניתן להשבון אין לוקין עליו.
